פרופיל שינשין: דידי פרמינגר

ראיתי אותו במסדרון מחוץ לכיתה יום אחד, בבית הספר הדו לשוני.

בעקרון לא קיבלנו את החניך הזה למרכז אבל ביקשתי לעבוד אתו בכל אופן.

אז התחלנו, פעם בשבוע. הייתי רואה אותו במסדרון , מתיישב לידו.

בהתחלה ניסינו לעבוד על הלימודים, לא כל כך הלך.

במקום, לאחר כמה שיחות, נוצרה חברות עמוקה בינינו. הרגשתי שאני מצליח להעניק לו בטחון בעצמו, הרגשה שהוא חשוב.

וגם ממנו למדתי המון. למדתי ממנו אופטימיות מטורפת. אין דבר שעומד בפני הרצון, הוא נורא חדור מטרה כשהוא רוצה.

ואפילו יצא לנו לדבר שיחות רציניות על החיים, למשל האם אפשר לחיות במדינה הזו עם כל מה שקורה בין העמים שלנו.

חשבתי בהתחלה שיש לו המון חברים. מסתבר שההסתכלות שלו על העולם קצת שונה.

הוא מבין סיטואציות חברתיות בצורה מובדלת מכולם. ילדים לא מסתדרים אתו, וכמעט העיפו אותו מבית הספר כבר כמה פעמים.

אבל הוא חולם בגדול. הוא אופטימי.

כל כמה ימים זה משהו אחר. "דידי אני רוצה להיות טייס" הוא אומר לי. "דידי אני הולך להיות רופא."

יש לו דמיון מטורף. הוא מפחד לספר לחברים בכיתה כי הוא נלחץ ממה שיחשבו עליו. אבל שם בדמיון הוא מרגיש הכי משוחרר.

אמרתי לו "הדמיון שלך הוא המקום בו אתה חופשי להיות כל מה שאתה רוצה. אל תוותר על זה, תעקוב אחרי החלומות האלה."

ואני כבר מתרגש לראות עד לאן הם יובילו אותו.


Featured Posts
Recent Posts